א
א
א
מִנְיָן
1.
מספר של עשרה אנשים הדרוש לעניינים מסוימים ביהדות, ובייחוד לתפילה בציבור. "לתפילת ערבית חיכו עד שיגיע מניין." "בבית הכנסת היה מניין מצומצם של עשרה מתפללים." "בלי מניין אי אפשר לומר קדיש בציבור."
3.
קבוצה של עשרה מתפללים לפחות, שהיא המספר המזערי הנדרש לתפילה בציבור ביהדות. "בשבת בבוקר התאסף מניין בבית הכנסת השכונתי." "הם חיפשו מניין לתפילת מנחה בדרך." "המניין כלל בדיוק עשרה מתפללים."
1.
קוגלגר
2.
מְנִיָּה, סְפִירָה, פְּקִידָה
1 - נעשה בדרך המקובלת או במועד הרגיל; סדיר, רגיל. "הישיבה מן המניין תתקיים ביום חמישי כמתוכנן." "התקציב אושר בישיבה מן המניין של הוועדה." "לאחר ההפסקה חזרו הלימודים למסלולם מן המניין."
2 - בעל מעמד מלא, רשמי וקבוע בארגון, במוסד או בגוף כלשהו. "הוא התקבל כחבר מן המניין באקדמיה." "לאחר תקופת הניסיון מונתה למרצה מן המניין." "רק חברים מן המניין רשאים להשתתף בהצבעה."
1.
מין - זכר
2.
4.
אותיות שימוש - וּמִנְיָן, שֶׁמִּנְיָן, הַמִּנְיָן, מִמִּנְיָן, כְּמִנְיָן, לְמִנְיָן, בְּמִנְיָן, וְהַמִּנְיָן, וְשֶׁמִּנְיָן, מֵהַמִּנְיָן, בַּמִּנְיָן, לַמִּנְיָן
5.
אותיות שימוש עם הטיות - וּמִנְיָנִים, שֶׁמִּנְיָנִים, הַמִּנְיָנִים, מִמִּנְיָנִים, כְּמִנְיָנִים, לְמִנְיָנִים, בְּמִנְיָנִים, וְהַמִּנְיָנִים, וְשֶׁמִּנְיָנִים, מֵהַמִּנְיָנִים, בַּמִּנְיָנִים, לַמִּנְיָנִים
6.
כתיב מלא - מִנְיָין, מִינְיָן, מִינְיָין, מִנְיָינִים, מִינְיָנִים, מִינְיָינִים, מִנְיַין⁻, מִינְיַן⁻, מִינְיַין⁻, מִנְיְינֵי⁻, מִינְיְנֵי⁻, מִינְיְינֵי⁻
הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו
השם שלי
מהו שמך הפרטי?
כינוי החיבה שלך (אם יש)
אופן כתיבת השם באנגלית
דווחו לנו על טעות
